-בשם אומרם-
תכנון בריכות שחייה ומרכזי ספורט
המהפכה בתפיסת איכות החיים של ששנות ה 2000, תודעת הצרכנות וסל שירותי הרווחה האישיים והבריאותיים לכל הגילאים, תפיסת הפנאי כחלק מהוויית היומיום - כל אלה מכתיבות דרישות להקמת מרכזי ספורט משולבים. לא עוד פיזור של פעילויות מועדון טניס, מועדון ברידג', בריכת שחייה, מועדון נוער, חוגי בלט וכו'.
מאת אורי היילברון-יועץ פונקציונלי למרכזי ספורט ונופש ומנכ"ל כיפארק בע"מ
המהפכה באה לידי ביטוי, כאשר כבר כיום מתוכננים מרבית מקומות המגורים בצורה הכוללת מועדון תרבות. נופש וספורט במרכזם, כחלק אינטגרלי מהשכונה, ובליבה בריכת השחייה.
מועדון הספורט מחליף פונקציות רבות ומקשר בין מרבית מרכיבי האוכלוסייה, על מגוון גילאיה וצרכיה.
תמונה 22: מרכז הספורט בחיפה
למועדוני ואגודות הספורט אין זכות קיום במסגרות הקיימות, עקב אילוצי תקציב וצרכים מקצועיים מיוחדים. הפתרון יימצא במסגרת ארצית לאומית. מועדון ספורט ותרבות הפנאי בא להחליף ולתת תשובות לצרכים החברתיים.
לצערנו, עד היום לא נלקחו בחשבון, בשעת תכנון בריכה או מרכז ספורטיבי, ההשלכות הציבוריות והחברתיות לאור צרכי הזמן החדש ואופי פעילות האנשים. לא הושקעו מחשבה מספקת והקצאת משאבים ציבוריים לתכנון מרכזים, אשר מיזוג המרכיבים השונים ימצה את מלוא יכולתם.
התכנון כיום מתחלק בין רשויות שונות. ישנה הפרדה טוטאלית בין בתי הספר (על כל ההון העצום שהושקע בתשתית ובמבנים), אשר עומדים ללא שימוש משעות הצהרים והלאה, וסגורים בתקופת הקיץ מספר חודשים - לבין הגנים הציבוריים העומדים ריקים מאדם ואשר לא תוכננו בצמוד למרכזי חינוך ולבין מבני ציבור, בריכות שחייה, מתקני ספורט וכיו"ב. במידה והתכנון ייקח בחשבון שילוב, הקצאת שטחים ושימוש רב תכליתי, תוך תיאום עם כל הגורמים, יהפכו כל היחידות הנ"ל למרכזים קהילתיים מתואמים ומבוקרים, אשר יכילו בתוכם ויפעילו מספר רב של אזרחים וישפיעו באופן ישיר ובאופן עקיף על אורח החיים, איכות החיים ולניצול הזמן הפנוי לפעילות נופש אקטיבית.
תכנון אחיד ומבוקר של כל המרכיבים הנ"ל יאפשרו פיקוח-יתר, חסכון בכוח אדם, חסכון בשטחים, כגון חניות, דרכי גישה, שירותים ועוד; חסכון משמעותי בבניית מרכז וחסכון מצטבר גדול, במשך השנים, בתפעול המרכז המשולב, אשר היינו רב משמעותי. המטרה היא הפיכת מרכזים נתמכים, מהסוג הנזכר, לפרוייקטים כלכליים מניבים, הנותנים שירות ברמה גבוהה.
בתכנון מרכזי ספורט חייבים לייצג את צורכיהם של המשתמש והמפעיל, מבחינה פונקציונלית ומבחינה בטיחותית. על-ידי שילוב כל המרכיבים והגורמים בשעת התכנון אפשר למצות את מרב האפשרויות וליצור מרכז ספורט, המתפקד בצורה אופטימלית.
בריכת השחייה
בריכת השחייה, על כל מרכיביה, מהווה את לב-ליבו של המרכז הספורטיבי הקהילתי. יש לקחת בחשבון את תנאי השטח הספציפי, על כל מגבלותיו, ולהתאימו למתן תנאים אופטימליים מבחינת המשתמשים והמפעיל.
בידי המתכנן ליזום חידושים ושיפורים ולהעמיד את המרכז מבחינה פונקציונלית על רמה גבוהה - במידה ויילקחו בחשבון כל המרכיבים והמטרה, לשמה מוקמת הבריכה במרכז הנופש, והם: מתן תנאים נאותים מבחינה תפעולית, בטיחותית וספורטיבית. תכנון נכון, הלוקח בחשבון כל הפרטים "הקטנים", יוצר את הדבר המושלם והיוקרתי.
מטרה זו צריכה להדריך את המתכנן בעבודתו. בריכת השחייה, על כל המתלווה אליה, הנה המנוף והציר, עליו נבנה מרכז הפעילות. לכן, הטיפול במוקד הנ"ל חיוני וחייב להיות מרבי.
עקרונות התפעול והמדיניות ינחו את המתכנן בעבודתו. עליו לקחת בחשבון את כל הנדרש מבחינת החוק, הבטיחות וצרכי המשתמש. יש לתכנן את המרכזים בשלבים, אשר יוכלו למלא ייעודם מהשלב הראשון כיחידה מושלמת, אשר תשתלב בהמשך הפיתוח למערכת שלמה. יש ליצור תכנית-אב בהתאם לצרכים ולעבוד לפיה.
בשנים האחרונות קיימת דרישה הולכת וגוברת לבנות בריכת שחייה - הן בגלל עליית רמת החיים והן בגלל היותנו ארץ עם אקלים חם. הבריכה משמשת כמתקן ספורטיבי עממי, המתאים לכל הגילאים. לכן, טבעי הדבר, שכל ישוב, שכונה ומוסד, מייחלים למתקן זה.
עם ריבוי מספר הבריכות הנבנות מורגש יותר הצורך לשפר ולייעל את המתקן. באירופה ובארה"ב קיימים גופים של מתכננים ובונים בריכות שחייה מאוגדים ומאורגנים. הגופים הללו נפגשים מדי פעם בפעם, מחליפים דעות, מפרסמים מאמרים בכתבי-עת, שמוציא הארגון הנ"ל, וכך נעזרים אחד ברעהו.
לצערנו הרב, אצלנו לא ניתנה עדיין תשומת הלב הראויה לענף חשוב זה - לא בקרב המתכננים ולא בקרב הבונים. כמו-כן, ריבוי הרשויות המטפלות במתן רישיונות גורם כפילויות וניגודים בהוראות ביניהן. לדוגמה, הטיפול במתן רישיון לבניית בריכת שחייה מצריך אישור מהגורמים כדלקמן: ועדת בנין ערים, משרד הבריאות, משרד הפנים, הג"א, משטרה, ועדת מתקנים ועוד… יש גם בעיות אובייקטיביות, הקיימות אצלנו ושציבור המתכננים והבונים צריכים להתמודד איתן: החומרים, המתקנים והתקציב העומדים לרשותנו.
הענף עדיין בחיתוליו והתעשייה בשטח זה, אצלנו, עדיין מפגרת הרבה אחרי אירופה וארה"ב. עיקר הבעיה - שהמשאבים הכספיים העומדים לרשותנו אמורים לענות על מרב הדרישות, גם מבחינה ספורטיבית וגם מבחינת נופש ובילוי. לפעמים יש ניגוד אינטרסים בין שתי הפונקציות (למשל עומק התחלתי של המים בבריכה. לבריכה ספורטיבית רצוי 1.30 מ' עומק התחלתי; לבריכה עממית רצוי 0.80 ס"מ עומק התחלתי). בדרך כלל, אפשר למצוא שילוב בין שתי הדרישות, הן בבריכות פתוחות והן בסגורות.
הפעילויות בבריכת השחייה הנן רבות ומגוונות: הסתגלות למים, לימוד שחייה, אימוני שחייה בקבוצות וליחידים, שחייה תחרותית, משחקי כדור מים, קפיצות, צלילה, הכשרת מצילים, נופש בבריכה ציבורית, משחקי מים שונים למיגון הגילים, הנמצאים בו-זמנית בתוך הבריכה, החל בפעוטים וכלה בקשישים.
נכון היה לו היינו מאפשרים לכל אותן הפונקציות והגילאים, שנזכרו לעיל, לקבל בריכה נפרדת לכל מטרה, אבל באין אפשרות כזאת, חייבים המתכננים לקחת בחשבון התכנון את ייעוד בריכות השחייה, רב-גוניות והמשתמשים במתקן.
יש לקחת בחשבון את עלויות הפעלת הבריכה ולתת את מרב התשובות בתכנון המתקן, אשר צריך, בראש ובראשונה, להיות פונקציונלי. לכן ברור, כי המתכנן חייב לקחת בחשבון מראש את המגבלות הללו, אבל לא לפגוע בפונקציונליות של הבריכה. המתכנן חייב לקחת בחשבון תכנון צורת הבריכה, שתשרת את קהל המתרחצים ולא את המראה בלבד. כדוגמה: תכנון בריכה בצורת דג, או לוויתן - כפי שהיה נהוג - הוא יפה, אבל לא שימושי ומייקר את מחירי הבנייה. התכנון חייב להיות ענייני - למשל צורת ה "ר" או ה "ח" - שיש בה כל היתרונות, המאפשרים לקהל השחיינים לשחות מבלי להפריע לאלה, שברצונם לעמוד ולהעביר את הזמן בשיחת רעים, וכו'.
עומק המים
היות ורוב האנשים נמצאים בשטח הרדוד של המים, יש לתכנן שטח גדול יותר של מים רדודים. הכוונה שליש עד 1.20 מ'. עומק מרבי של 2.00 - 1.80 מ' עונה על כל הצרכים של בריכה רגילה, הכוללת גם דוכני קפיצה בצד העמוק. הבריכות העמוקות מ 2.00 מ' גורמות הוצאות מיותרות בשטחי הסינון, חומרים, כימיקלים, אדמה דיאטומית, חשמל, חימום ועוד.
סוגי בריכות מומלצים
פעוטות
מידות: 6.00 ´ 9.00 מטר
עומק 0.45- מטר0.30
ממוקמת מחוץ לתחום גידור הבריכה. מערכת מים נפרדת.
לימודית
מידות במ': 12.5 ´ 25.00
עומק במ': 1.20-0.80
בריכה, המשמשת הן ללימוד והן לאימוני שחייה, וכן למשתמשים רגילים - מומלצת, עקב נפח הבריכה הקטן, כבריכה מחוממת לאור עלות החימום.
אפשרית גם בריכה במידות קטנות יותר - אם קיימת במקום בריכה מרכזית, או בריכה נוספת.
רצוי לבנות 2 בריכות בסדר גודל דומה במקום אחת כפולה, מן הסיבות הבאות:
- מספר משתמשים רב יותר בשתיים מאשר באחת גדולה.
- הפרדה בין רמות שונות: מתחילים, לצורך משחקים ובין שחיינים.
- בריכה בעלת נפח קטן מבחינה כלכלית מאפשרת הארכת השימוש ע"י העלות הנמוכה היחסית באחזקתה ובחימומה (ע"י תפעול בריכה אחת בלבד בעונת החורף).
- במידה וקיימות 2 בריכות - האחת תהיה עמוקה יותר (2.00-1.80 מ') על-מנת לאפשר לספק למרכז בריכה חוקית למשחקי כדור מים, בה העומק המינימלי הוא 1.80 מ'.
בריכה מטיפוס "ר"
זוהי בריכה רב-שימושית למספר משתמשים גדול. במידה וזו הבריכה היחידה, מומלץ להתחיל מעומק 0.80 ס"מ. במידה וזו הבריכה השנייה - יהיה העומק החל ב1.00- מ'.
החלק השני עומקו 2.00-1.80 מ' והוא מתאים, מבחינה חוקית, גם למשחק כדור מים.
בריכה אולימפית
מידות במ': 21.00 ´ 50.00
עומק במ': 2.20-1.80
בריכה זו אינה מומלצת למרכזי ספורט קטנים עקב עלות ההתקנה והחזקתה. מומלצת למרכזי ישוב גדולים מעל 100,000 תושבים כבריכה המרכזית, המסונפת למרכז, אשר תאפשר פעילות תחרותית בקנה-מידה ארצי ובינלאומי.
קיימת אפשרות נוספת לשמור על צורת הבריכות, ובכל זאת להגדיל את שטח המים, במידה וגודל הישוב דורש זאת, ע"י הרחבת הבריכות. לדוגמה, במקום 12.5 ´ 25 מ' אפשר להרחיב
ל16.0- ´ 25.0 מ' (או 21.0), את צורת ה"ר", וע"י כך לקבל שטח מים נוסף.
תמונה: הבריכה האולימפית במכון וינגייט
ביסוס
היינו מייעצים - לפני קביעת מיקומה הסופי של הבריכה - לבדוק את הקרקע ע"י יועץ קרקע ולהתחשב בטיב הקרקע ובהרכבי החומר שלה, כי במידה והאדמה מכילה חומצות אלקליות רצוי לבודד את גוף הבריכה ע"י מריחה ביטומנית, או כל בידוד אחר שייקבע ע"י מהנדס. טיב האדמה יקבע גם את החומר ממנו תיבנה הבריכה: בטון, אלומיניום, פיברגלס, או פלדה. יש משמעות לטיב החומר ומשקלו, אשר ממנו מורכבת הבריכה, בהתאם למיקום: בית קומות, קרקע אלקלית וכו'.
מיקום הבריכה ומפלסה
רצוי להתחשב במפלס - במידה וקיים ביוב מרכזי המסוגל לנקז את הבריכה, או לפחות לנקז את מי הגלישה והמקלחות. כמו-כן, יש להתחשב באחידות הביסוס. לפעמים, ע"י הזזת הבריכה במספר מטרים, אפשר להימנע מביסוס לא אחיד של הבריכה. במידה וקיימים מי תהום צריך להתחשב בגובה המפלס. לפעמים, ע"י שינוי קטן בגובה המפלס של הבריכה, אפשר לחסוך הרבה כסף בביסוס ע"י הרמת תחתית הבריכה מעל למפלס מי התהום, וע"י כך לחסוך את עיגון הבריכה. במיקום הבריכה והשטח סביבה יש לקחת בחשבון את כיוון הרוחות. ע"י הרמת סוללה אפשר למנוע רוחות לא נעימות.
מקום חדר המכונות ומפלסו
רצוי להימנע מקווים ארוכים של צנרת הריקון והסינון. קווים ארוכים מכבידים על המשאבות. גובה רצפת חדר המכונות הרצוי הוא כ 1.50 מ' מתחת פני המים בבריכה. במצב אידיאלי זה יעבדו המשאבות בדחיסות בלבד בספיקה מרבית.
בבחירת חומרים לצנרת הגלישה, הסינון והריקון, יש לקחת בחשבון, כי מי הבריכה מכילים כלור, אומנם בכמויות מזעריות, אבל השפעתם משמעותית.
ככל שכמות הכלור תגדל מסיבה כלשהי, ייגרם נזק לכל המתכות. אי שמירה על חומציות המים גורמת קורוזיה מואצת. לכן רצוי להשתמש בחומרים עמידים לחומצות וכלור. המים מכילים כמות של סיד, המצטבר על דופן הצנרת וגורם האטת הזרימה והקטנת הקטרים בצנרת.
רצויה ביותר צנרת .C.V.P.
שאר אביזרי המתכות, הבאים במגע עם המים - כגון סולמות, ווים לקשירת מסלולי שחייה, מכסים לתא הריקון, אדני זינוק וכו', רצוי לעשותם מפלדת אל-חלד 316, העמידה בפני החומציות והקורוזיה.
יש להקפיד, ששלבי הסולמות יהיו עשויים עם מגרעות, או הבלטות, על-מנת למנוע החלקה. פרופיל השלב חייב להיות סגור מלמטה על-מנת למנוע פציעות רגל או יד. הסולמות יהיו מוחזקים בצורה שתמנע אפשרות הכנסת ראש של ילד בין השלבים ובין דופן הסולם והבריכה. דבר זה מתבצע ע"י הכנסת סולם מתפרק, שאפשר להשחילו ולהוציאו בקלות, וכן רצויים שלבים שקועים בדופן הבריכה.
המדרך בתוך הבריכה צריך להיות מחומר שימנע פציעה ברגל וללא פינות חדות.
מקלחת חובה
אמנם, לאור הניסיונות, ולא רק בארץ, אנשים אינם מתרחצים בדרך כלל במקלחות חובה, אלא רק מרטיבים את עצמם. אבל, על המתכנן לקחת בחשבון מקלחת, שהאדם העובר דרכה, יקבל בפרק זמן קצר זרם מים, שישטוף את גופו מכל הכיוונים ובעיקר את כפות רגליו. רצוי לתכנן מתקן, שימנע בזבוז מים ע"י הפסקת הזרימה בגמר השימוש. על צדי המקלחת להיות סגורים, כי ע"י כך נמנעת הצפת השטח סביב המקלחת, הגורמת ירוקת. קרקעית המקלחת חייבת להיות מנוקזת ובלתי מחליקה.
ריצוף
סביב הבריכה רצוי ועדיף לצקת משטחי גרנוליט. ע"י כך מונעים שקיעות אופייניות במשטחי המרצפות ומונעים פציעות רגלי המתרחצים, היוצאים מהמים. ע"י יציקת פלטות גדולות מונעים התפתחות עשבייה ויבלית, ושטיפת הרצפה קלה יותר. יש להקפיד על שיפועים וניקוז השטח כלפי חוץ. ובנוסף, גדר מסביב לריצוף שתהיה מחומר מונע פציעה וצורתה אסתטית.
מיקום התאורה בשטח
היות ותאורה תת-מימית יקרה ביותר, רצוי לתכנן, מבחינה בטיחותית, את התאורה החיצונית על עמודים גבוהים על-מנת למנוע סנוור המתרחצים והמציל. רצוי להכין מספר נקודות חשמל בתוך עמודי התאורה בגובה מתאים להפעלת מטאטא יונק ולשימושים אחרים.
סימון המסלולים
בשעת בניית הבריכות וציפוין בקרמיקה, צריך סימון המסלולים להיעשות גם-כן מאותם החומרים בגוון כהה על הקרקעית וקירות הבריכה. יש להכין שרוולים בהיקף הבריכה לדגלונים ולסימון עומק המים, וכו'.
השטח הדרוש למלתחות, לשירותים ולמקלחות
כלי | מס' יחידות | שטח יחידה + מעברים| סה"כ |סה"כ |
|שטח נשים |שטח גברים|
מבנה המקלחת
- רצפת המקלחת רצוי שתהיה ממרצפות בלתי מחליקות ובשיפועים מתאימים.
- תאי ההלבשה והספסלים יהיו מורמים כדי לאפשר ניקיון.
- דרושים תאורה טבעית, עד כמה שאפשר, אוורור וכו'.
השטח הדרוש למלתחות, לשירותים ולמקלחות
סה"כ שטח גברים סה"כ שטח נשים שטח יחידה + מעברים מס' יחידות כלי
12.0 מ"ר 16 מ"ר 2.00 מ"ר 6 - גברים
8 - נשים אסלות + כיורים
35.0 מ"ר - 1.00 מ"ר 3 משתנות
14.0 מ"ר 20 מ"ר 2.00 מ"ר 8 - גברים
10 - נשים מקלחות
70.0 מ"ר
90 מ"ר 1.00 מ"ר 70 - גברים
90 - נשים מלתחה
131 מ"ר 126 מ"ר סה"כ
257 מ"ר
קירוי בריכות שחייה
מטרות
א. הגדלת שעות השימוש בבריכת השחייה בכל תנאי מזג האוויר.
ב. נוחות מרבית לקהל המתרחצים.
ג. הקטנת הוצאות עלות האנרגיה לחימום המים.
סוגי הקירוי
קיימים ארבעה סוגי קירוי: קבוע, נייד, מתפרק וקירוי מתנפח.
קירוי קבוע
זוהי שיטת קירוי, שבסיסה הוא מבנה קבע, הבנוי מחומרים, כגון: בטון, עץ, מתכת, או חומרים פלסטיים קשיחים.
כדי להתגבר על בעיות אוורור ועיבוי, מתוכנן בד"כ מבנה זה עם אפשרות לפתיחת פתחים בדפנות ובתקרה, באמצעות חלונות הזזה מכניים או חשמליים. את הגג ניתן לבנות בחלקו מחומרים שקופים (זכוכית וכד') - דבר המאפשר ליהנות מאור יום ונוף השמים.
שיטה זו יקרה בהקמתה (בחומרים ובאורך ההקמה), ומאידך זולה באחזקה ובתחזוקה.
הקירוי מאפשר להשיג מבנה אטום ומבודד עם איבודי אנרגיה מועטים, יחסית.
מאידך, מצריך הקירוי הקבוע הוצאות על אנרגיה לאוורור ולמיזוג, הן בחורף והן בקיץ - עונה שבה עלול הקירוי ליצור אפקט של "חממה" ולגרום לכך, שחלל המבנה יהיה חם, לח ומחניק.
קירוי נייד
זוהי שיטת קירוי, שבסיסה הוא מבנה הבנוי בדרך כלל, ממתכת ו/או מחומרים פלסטיים קשיחים. הקירוי הנייד מחולק לכמה חלקים, המשתלבים והמתכנסים זה בזה בעת ניוד הקירוי. החיפויים המקובלים לקירוי זה הם לוחות פוליקרבונט, יריעות פלסטיק ו-PVC. המייחד קירוי זה הוא, שניתן להסב במהירות את הבריכה מסגורה לפתוחה, שסמוך לה ממוקמת סככת צל דקורטיבית. ניוד הקירוי מתאפשר באמצעים מכניים ו/או חשמליים.
בארץ ניתן למצוא שתי צורות של קירוי נייד:
- קירוי בצורת קשת או מלבן, בו מתכנסים חלקי הקירוי זה בזה על ציר האורך.
- קירוי בצורת עיגול, בו מתכנסים חלקי הקירוי זה בזה על ציר משותף במעגל. סוג זה של קירוי ניתן להקים בקלות יחסית. קיימות בו מספר בעיות של איטום ובלאי של החלקים הניידים.
תמונה: קירוי נייד במרכז הספורט גלי צהלה בתל אביב
קירוי מתפרק
זוהי שיטת קירוי בצורת אוהל ענק. חתך הקירוי גלילי או כיפתי. הקונסטרוקציה קלה וניתנת לפירוק ולאחסון מהיר, יחסית, בקיץ ואף לשימוש גמיש בתקופת החורף (פתיחה חלקית בימים חמים וסגירה מלאה בימים קרים).
חומרי הקירוי המתפרק הם: שלד ממתכת או ממוטות פיברגלס גמישים וחיפויים מחומרים פלסטיים שונים ("שמשונית").
יתרונות הקירוי המתפרק: השימוש הגמיש, הפירוק והאחסון קלים, יחסית, בתקופת הקיץ.
חסרונות קירוי זה: אסתטיים, בטיחותיים ותחזוקתיים, משום שהוא מחייב אחזקה מורכבת, יחסית. צורת הקירוי (גליל או כיפה) יוצרת בעיות אקוסטיות, שקשה למצוא להן פתרונות במבנה קל שכזה.
מאחר שהקונסטרוקציה במבנה זה קלה, יחסית, נוצר מצב הנדסי המאפשר חיפוי דק, יחסית. מאחר שבחלל הפנימי הטמפרטורות והלחות גבוהות (25 - °C30) וצידו החיצוני של המבנה חשוף לטמפרטורות נמוכות, מתעבים אדי המים שבחלל. כאשר הם מגיעים למגע עם החיפוי הדקיק של הקירוי, נוצרות טיפות מים מטפטפות וכן אדים, המכבידים על הראייה ומקשים על הנשימה.
מתגברים על תופעות אלה באמצעות התקנת קירוי כפול (המצריך קונסטרוקציה נוספת), או ע"י הפעלת מפוח של אוויר חם ויבש, המכוון לחלל העליון של חלל הבריכה.
נוסף לכך, קיימת בעיה של תחזוקת מרכיבי הקירוי בזמן אחסונם ועלות התקנתם ופירוקם מדי שנה.
קירוי מתנפח
קירוי זה פועל באמצעות דחיסת אוויר קבועה לחלל הפנימי של הקירוי, היוצרת לחץ אטמוספרי פנימי, המקבע את אוהל הקירוי.
המייחד את הקירוי הזה הוא, שאינו חייב בקונסטרוקציה, אלא דורש הוצאת אנרגיה קבועה לשם שמירת הלחץ הפנימי בתוך האוהל, על-מנת שלא יקרוס. מאידך, מתאפשר שימוש באנרגיה זו לצורך אוורור, חימום וייבוש החלל. דופן קירוי זה היא לרוב כפולה, וכך מצמצמת את בעיית ההתעבות.
צורת חתך הקירוי היא גליל או כיפה. חתך זה יוצר בעיות אקוסטיות, הנובעות מכך שההדים חוזרים למרכז ומהדהדים. לכן יש צורך להשתמש בחיפוי בעל מקדם אקוסטי גבוה, כדי לצמצם את משך ההדהוד.
לקירוי המתנפח יתרונות רבים: הטמפרטורות בו נעימות ללא השפעה חיצונית כמעט, אטימותו מוחלטת, פירוקו והרכבתו מהירים ביותר ואינם משאירים סימנים בקיץ.
חסרונות הקירוי המתנפח הם: שימוש שאינו גמיש - לא מתאפשרת פתיחה חלקית בחורף, וקיימת בעיית אקוסטיקה, כפי שציינו.
הקירוי המתנפח מחייב אחזקת גנרטור חירום למניעת קריסת הקירוי בעת הפסקת חשמל, וכן אחסון וטיפול במעטפת הענקית בתקופת הקיץ.
קירוי זה מחייב גם היערכות מיוחדת כדי להתגבר על בעיות של בקרת האקלים, מניעת עומס לחות וחום ופינוי אדי הכלור!
אין ספק, שהשימוש הבלתי גמיש בו בעונת המעבר מהווה מגבלה גדולה, בייחוד משום שבמרבית מרכזי הספורט והנופש קיימת בריכה מרכזית אחת.
לחברת כיפארק בע"מ לחץ כאן
|
|
כתבות נוספות שיעניינו אתך
בכדי לאפשר הצלחה מקסימאלית ועבודה נקייה ללא כל צורך בהרס מיותר, אנו משתמשים במצלמה שאינה דורשת מגע עם העצם המאובחן
לכתבה המלאה
בעשור האחרון ענף מועדוני הכושר בישראל חווה מהפכה של ממש. צמיחת מועדוני ה- Low Cost, המצויים בשיא פריחתם, שינתה את פני הענף ללא היכר ויצרה מציאות חדשה של תחרות מחירים אגרסיבית.
לכתבה המלאה
המהפכה בתפיסת איכות החיים של ששנות ה 2000, תודעת הצרכנות וסל שירותי הרווחה האישיים והבריאותיים לכל הגילאים, תפיסת הפנאי כחלק מהוויית היומיום - כל אלה מכתיבות דרישות להקמת מרכזי ספורט משולבים. לא עוד פיזור של פעילויות מועדון טניס, מועדון ברידג', בריכת שחייה, מועדון נוער, חוגי בלט וכו'.
לכתבה המלאה
|